פסק-דין בתיק ת"ק 3541-08-12

1.         א.         עסקינן בתאונת דרכים שאירעה בין רכב שהיה נהוג בידי התובעת ובין רכב מסוג אוטובוס של הנתבעת ושהיה נהוג בידי מר גידי אביב (להלן:"מר אביב").

                        לטענת התובעת, רובצת האחריות לגרם התאונה ולנזק שנגרם לרכבה על מר אביב, זאת משום שבעת שהתובעת פנתה ימינה וחלפה על פני האוטובוס שהוריד ילדים, לפתע וללא איתות או אזהרה, החל האוטובוס בנסיעה מבלי להסתכל סביב או במראות ותוך כך, פגע במרכז הדופן הימנית של רכב התובעת.

                        הנזקים הנתבעים על ידי התובעת הם נזקים עקיפים בסכום של 3,055 ש"ח, הכולל בחובו: ירידת ערך בסכום של 750 ש"ח, השתתפות עצמית בסך 1,702 ש"ח, כינון פוליסה בסך 103 ש"ח, טרחה ועגמת נפש בסך של 500 ש"ח.

            ב.         הנתבעת סבורה שיש לדחות את תביעת התובעת, משום שלטענת הנתבעת, אחראית התובעת לגרם התאונה, זאת משום שרכב הנתבעת עמד כדין והוריד ילדים מהאוטובוס ולפתע הגיח מאחור רכב התובעת, עקף את האוטובוס ותוך כדי כך, פגע רכב התובעת בחלקו הקדמי ימני של האוטובוס.

2.         מכתבי הטענות של הצדדים עולות שתי גרסאות השונות זו מזו וכך גם עולה מעדויות הצדדים המעורבים בתאונה ומשכך, מצויה בפני בית המשפט עדות מול עדות.

            לאור טענות הצדדים, החלטתי לעיין לא רק בעדויות הצדדים אלא גם בחומר הראיות החיצוני שהגיש כל אחד מהצדדים ולאחר בחינת כל חומר הראיות, אני מחליט כדלקמן:

            א.         א)         אני מקבל את טענתה של התובעת, שבמהלך הפניה ימינה, פגע מר אביב ברכב התובעת, אך יחד עם זאת, עלי לציין, שעובדות המקרה מצביעות על כך, שהתובעת ביצעה את הפניה ימינה סמוך מאוד לחזית האוטובוס ודי היה בנסיעה קלה של האוטובוס קדימה כדי לפגוע במכונית התובעת.

                        מסקנה זו עולה, הן ממיקום וצורת הפגיעה ברכב התובעת והן מעדויות שני הצדדים לאירוע הנדון.

                        ב)         מחוות הדעת של השמאי, אשר צרפה התובעת לכתב התביעה עולה, שהנזק לרכב התובעת נגרם לחלק אחורי ימני, ברם מעיון נוסף באותה חוות דעת עולה, שאין להסתמך על ציון כללי זה של מקום הפגיעה, אלא נקבע גם שהפגיעה ברכב התובעת היא בדלת קדמית ימין, כנף אחורית ימין ומתמונות רכב התובעת אשר צורפו לכתב התביעה עולה, שהפגיעות הן גם נקודתיות עם מעיכה כלפי פנים וגם נראות שריטות המצביעות על שפשוף כתוצאה מהתקרבות יתר בין רכב התובעת ובין חלקו הקדמי של האוטובוס.

                        ג)          גם אם ראתה התובעת את האוטובוס עומד ומוריד ילדים, הייתה צריכה התובעת לקחת בחשבון, שבשלב כלשהו עשוי האוטובוס להתחיל בנסיעה ולבצע את הפניה בריחוק מאוטובוס, אך כפי שעולה ממיקום הפגיעות, בוצעה הפנייה סמוך לחלקו הקדמי של האוטובוס.

            ב.         א)         מכתב ההגנה עולה, שהאוטובוס נפגע על ידי רכב התובעת, בעת שהאוטובוס עדיין עמד  עם דלת פתוחה וילדים ירדו ממנו, ברם מעדותו של מר אביב עולה - וזאת ניתן לומר להגינותו של מר אביב- שאין להוציא מכלל אפשרות, שתוך כדי העמידה, התדרדר האוטובוס קצת קדימה. (עמ' 2 לפ',ש' 15).

                                    עוד מעיד מר אביב, שבעת שעמד על מנת להוריד ילדים, פעל מנוע האוטובוס ומוסיף:" האוטו היה מונע ושמשכתי את האבמרקס , באתי לרדת, כנראה האוטו היה בהילוך, אז הוא נתן קצת משיכה קדימה".

                                    (עמ' 2 לפ',ש' 15- 17).

                                    ההתדרדרות ומשיכה קדימה, הייתה מסוכנת כשלעצמה יען כי באותו זמן גם ירדו ילדים מהאוטובוס ועצם ההתדרדרות והמשיכה קדימה, יכלה גם - חלילה- לפגוע באחד הילדים.

                        ב)         משיכה זו קדימה והתדרדרות האוטובוס קצת קדימה, בהחלט יכולה הייתה להיראות על ידי התובעת, שהאוטובוס אכן החל בנסיעה, אך נסיעה זו אירעה בעת שהתובעת ביצעה הפנייה והפנייה ימינה סמוך מאד למקום בו נמצא האוטובוס ושני האלמנטים האלה גרמו לתאונה.

                        ג)          מר חיים מור יוסף, נציג הנתבעת, הרגיש- כנראה- את העדות ההוגנת אותה מסר מר אביב וניסה לתקנה בתירוץ, שמר אביב התרגש בעת מתן העדות. מר מור יוסף העיד בבית המשפט- למרות שהוא עצמו לא היה בעת האירוע- שהתובעת נדבקה לפגוש האוטובוס ומר אביב לא ידע להסביר את זה.

                                    עם זאת, הסכים גם מר מור יוסף לעובדה:" כשהוא הרים אמברקס מהתרגשות, האוטו היה בהילוך, שחרר את ההגה מהקלאץ' ואנו יודעים את זה, שהאוטו קופץ קדימה כשאתה משחרר את הרגל מהגז". (ראה עדותו של מר מור יוסף בעמ' 2 לפ',ש' 25- 30).

3.         לכן, לאור העדויות של הצדדים המעורבים ולאור מיקום הפגיעות ברכב התובעת, אני קובע האחריות של כ"א מהמעורבים בתאונה ואחריות זו חייבת להתחלק באופן כזה, שיש לייחס לכ"א מהם אחריות בשיעור של 50% ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעת לפצות את התובעת.

            התובעת הוכיחה נזקים עקיפים בסכום של 2,555 ש"ח (ירידת ערך, השתתפות עצמית, כינון פוליסה) ולכן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,278 ש"ח (מחצית מסכום הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 2.8.12- ועד התשלום בפועל.